כאילו יש כאן חבורה שממש מעריצה אתכם,
'שרופה' עליכם, מתפעלת ממכם,
מתבוננת בכם בעיניים מזוגגות מהשתאות, אהבה והערצה.
ולא רוצה ממכם דבר… רק אוהבת…

דמיינו שהאהבה הזו אליכם,
היא יותר אדירה וגדולה ממה שאי פעם חוויתם,
כאילו הגוף הזה שלנו לא יכול להכיל לגמרי את ממדיה העצומים.

ואם אתם באמת מדמיינים את זה איתי עכשיו…
מה זה עושה לכם?
—
אני מאמינה בלב שלם שזו המציאות האמתית שלנו,
שזה הדבר הכי אמתי שיש,
וכל פעם שאנחנו מרגישים לבד או לא אהובים או לא בטוחים (מפחדים) או לא מובנים,
אז אנחנו בחלום רע…

אני גם מאמינה שהתרגול הזה של 'לחוש אהובה' (או 'מוערכת' או 'מובנת'),
זה אחד התרגולים המשמעותיים ביותר שקיימים.
ושאיכות חיינו נקבעת ברובה מהמרחק הזה
בינינו לבין תחושת האהבה הזו.

ככל שאני יותר מחוברת לאהבה הזו סביבי,
אני אהיה יותר רגועה, מלאה, בטוחה, שמחה.
ככל שאתרחק, יופיעו הפחדים, הבדידות, הייאוש, המתח.

אז בעצם כל הרגשות האלה הקשים,
הם רק סימן לכך שהתרחקתי מהאהבה,
הם לא הבעיה, הם רק 'נורת הדלק' של ההתרחקות,
שמסמנת לי שהגיע הזמן למלא את המיכל.
למלא אותו באהבה.

ואיך כל זה קשור לעיניים?

ברור,
זה כמובן אחד מתרגילי העיניים הכי טובים שיש,
כי כשאנחנו מרגישים כל כך אהובים,
גם העיניים מרגישות את זה,
(אתמול דיברתי עם זוג עיניים שרקדו מרוב שמחה אחרי התרגיל הזה)

וגם, כי הראייה מייצגת את הרצון הפנימי שלנו לראות,
וכשאנחנו חשים אהובים כל כך,
ובטוחים ומוגנים,
הכול נראה הרבה יותר טוב,
ויש הסכמה פנימית באמת לראות.
יש 'כן' כזה בפנים שמאפשר לדברים להיכנס אלי דרך העיניים.

תנסו את זה בבית 🙂