“אני עיוורת בלי משקפיים”, זו המנטרה הקבועה שאני שומעת בקליניקה בתחילת טיפול, או בסדנאות. “אני

אתמול בטיול הערב שלנו. עם כוש הכלבה האגדית, הבחנו, אני וסנדיה (זוגתי), בחבורת עטלפים שעופפה

אולי גם אתם הייתם ככה? ילדים שהם בעצם בתפקיד ההורה. מגיל צעיר הבנתם, שצריך שמישהו

על פניו זו מחלת רשתית, עין אחת במצב קשה, ניתן רק להזריק לה אחת לחודש, ולקוות

מה אתם כן רואים? רובכם פונים אלינו, באופן טבעי לחלוטין, ומספרים לנו מה אתם לא רואים: “הראייה שלי

“ענת, את השתגעת לגמרי” אמרה לי פעם מישהי שביקשתי ממנה לקבל את מחלת העיניים שלה.

“מתנה?” אתם שואלים בתמיהה, אחרי שקראתם את כותרת המייל… “הפזילה, זו הצרה הכי גדולה שיש

תדמייני שאת נכנסת לחנות ורוצה לקנות מכנסיים, והמוכרת בוחנת אותך במבט ארוך, ואז מוציאה סרט