מה שאנחנו מתפקסים עליו, גדל.
נתפקס על כמה קשה ורע לנו ולא טוב,
ונראה עוד ועוד מזה.
נתפקס על כמה טוב ושופע וכמה דברים נפלאים כבר יש לנו,
נראה עוד ועוד מזה.

זה נכון גם בראייה.
אם אתפקס על כמה אני רואה מטושטש,
אראה יותר מטושטש.
אם אתפקס על מה אני כן רואה,
אתחיל לראות יותר פרטים.

עכשיו, יש קשר ישיר, בין התחושה הכללית שלנו,
ואיך אנחנו מרגישים,
לבין הבריאות שלנו בכלל ובריאות העיניים בפרט.

ואם נלמד איך לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר,
ולהתפקס על מה שכן טוב,
נשפיע גם על הראייה.

אחד הדפוסים הכי הרסניים שמשפיעים מאד לרעה על הראייה,
הוא ההרגל לבקר את עצמי, להיות שיפוטית לעצמי
ואפילו לשנוא את עצמי.

זה הרגל מאד נפוץ וטראגי.

אז הנה טכניקה אחת שיכולה לעזור לנו להיות יותר בעדנו, פחות נגדנו.
טכניקה שתגרום לנו להרגיש טוב יותר ולכן גם לראות טוב יותר:
טכניקת ה'למדוד את עצמי אחורה' (בהשראת הספר: "The Gap and the Gain")

למדוד את עצמי קדימה = למדוד את מה שחסר 
זה להסתכל על עצמי עכשיו, אל מול מי שהייתי רוצה להיות
ואיפה שהייתי רוצה להיות בחיים
ולראות כמה אני רחוקה משם, כמה עוד יש לי,
כמה אני לא מתקדמת מספיק מהר.

זה מתכון בטוח לאומללות, לחיים של סבל מתמשך ולראייה מתדרדרת.

למדוד את עצמי אחורה = למדוד את כל מה שכבר עשיתי והתקדמתי
זה לראות את עצמי מול החלומות שלי,
אבל לראות כמה כבר התקדמתי, כמה דרך כבר עברתי,
כמה תובנות יש לי, כמה ניסיון צברתי,
ואיך אני היום במקום הרבה יותר טוב
לעומת 10 שנים אחורה,
שנה אחורה,
ואפילו מאתמול.

זה לראות מה כן.
מה כן עשיתי, איפה כן התקדמתי, איפה כן הצלחתי.
וזה מתכון לשמחה ולבריאות יותר טובה.
וכמובן לעיניים שמחות.

אז הנה תרגיל קצר.
קחו מחברת או דף ורשמו:
לפני 10 שנים, איפה הייתי ואיפה אני היום,
כמה עשיתי והתקדמתי, כמה התפתחתי והחכמתי. רישמו לפרטי פרטים, לא בכלליות.
ואז עשו את אותו הדבר על לפני 5 שנים.
ואז על שנה,
ואז על חודש
ואז על לפני שבוע
ואז מאתמול.

איך המרגש?
אשמח לקרוא מה הבנתם/ן.