עטלפים

אתמול בטיול הערב שלנו. עם כוש הכלבה האגדית,
הבחנו, אני וסנדיה (זוגתי),
בחבורת עטלפים שעופפה לה בקרבת עץ ברחוב.

הם טסו די קרוב אלינו,
ונזכרנו בפליאה בעובדה שהעכבר המעופף הזה,
שעף במהירות מטורפת,
הוא בעצם כמעט עיוור.

הדבר המגניב אצל חלק מהעטלפים,
זה שהם ‘רואים’ באמצעות גלי קול שהם מוציאים,
וההד שחוזר אליהם בחזרה מהעצמים השונים.
וככה הם ממש ‘רואים’ כל דבר וממפים את הסביבה בדיוק רב,
רק בלי עיניים.

וככה כשהם מעופפים מעלינו אמרה לי סנדיה,
“איזה מוזר זה שיש חיות בלי עיניים שרואות כל כך הרבה,
וחיות עם עיניים (אנחנו למשל) שלפעמים לא רואות כלום.”

וזה גרם לי לחשוב על אחד מהעקרונות של שיפור הראייה,
וזו הנוכחות שלנו ברגע הראייה.
או במילים אחרות, חוסר הנוכחות שלנו ברגע הראייה.

הרבה מאיתנו כבר עייפנו מלראות,
או שאנחנו כל כך טרודים בדברים אחרים,
שאנחנו מסתכלים, אבל לא מביטים עם נוכחות.
יש לנו עיניים, אבל הן לא באמת רואות.

וזה מוביל לכמה בעיות:
אחת, אנחנו לא שמים לב לפרטים ולא מביטים בסקרנות על מה שאנחנו רואים,
ואז אנחנו לא ‘משתמשים’ (מספיק) במנגנון בעין שרואה חד.
וזה מתכון מצוין להתדרדרות הראייה ומחלות עיניים.

שתיים, בגלל שאין בראייה נוכחות וסקרנות,
אין תנועה מלאה של הצוואר והראש אל האובייקט.
וזה יוצר מתחים בצוואר.
ומתח בצוואר = ליקויי ראייה (במוקדם או במאוחר).

ושלוש, קשה לנו להתמקד על דבר אחד בנחת,
אנחנו כל הזמן מנסים לתפוס את הכול ובו זמנית.
גם בחיים וגם בראייה.
וזה גם אחד הדברים שהכי גורמים למתח בעיניים, ומשם לליקוי ראייה ומחלות.
(ד”ר בייטס מדבר על כך בספרו, הוא קורא לזה קיבעון חיצוני).

 

אז עכשיו אחרי שראינו כמה חוסר נוכחות משפיעה על הראייה.
בואו נראה מה כן לעשות, כדי לראות מתוך נוכחות:

  • אחת, להביא נוכחות לראייה. להיות כאן ועכשיו עם מה שאנחנו רואים
    (אפילו עכשיו בזמן שאתם קוראים את השורות האלה).
  • שתיים, להסתקרן, באמת, כמו ילדים, לראות את יופי העולם.
  • שלוש, לשים לב לפרטים. גם, ובמיוחד כשאנחנו רואים מטושטש
    (לשים לב למה שאנחנו כן רואים, ולא למה שלא).
  • ארבע, לשחרר את הצוואר בכל דרך שתמצאו.
  • חמש, להסכים להיות בנחת עם מה שאנחנו רואים עכשיו,
    ולהסכים באותה השנייה לוותר על כל הדברים האחרים.

והרי לכם כמעט כל התורה כולה…
זה נשמע אולי כמו כמה סעיפים אמורפיים,
אבל היישום שלהם יוביל לשיפור בראייה.
תנסו, אל תאמינו לי.

ותצאו בלילה לטייל,
אולי תראו עטלפים…
(וזה גם ממש טוב לעיניים, אבל זה לפעם אחרת)
ענת