הכלי היעיל ביותר לריפוי

אני רוצה היום לכתוב לכם על אהבה וקבלה.
נשמע ‘קלישאתי’, אני יודעת,
ובכל זאת, זה מדהים איזה כוח ריפוי יש באהבה.

אני מגלה שוב ושוב במשך השנים,
שהאהבה לעיניים שלנו היא הדבר
שמביא את התוצאות הכי מדהימות, גם ברמה הפנימית
וגם ברמה הפיזית, של שיפור הראייה או שיפור בריאות העין.

אני רוצה שתכירו את דעתי על גישה שבה רק מתרגלים,
בלי שום הקשבה לעיניים. אני סבורה שזה:
א. לא מספיק
ב. יכול להוות השתקה נוספת של העיניים, וגם דרך של להילחם בעצמי ובעיניים.
ג. לטווח הארוך לא יעיל.

מה זה ההיפך מאהבה?
למשל לפחד על העיניים – שמצבן יהיה גרוע יותר, או שאני חלילה אתעוור,
למשל לכעוס על העיניים – שבגללן אני מוגבל/ת ולא חופשי/ה, שהן פוגעות לי באיכות החיים.
למשל לבקר את העיניים – למשל לבקר את עין ימין שהיא ‘עצלנית’, או לבקר אותן שהן מפונקות ורק רוצות מנוחה,
או שהן לא כמו כל העיניים שמתפקדות בלי בעיה.

ומה זה לקבל ולאהוב?
לקבל ולאהוב את העיניים, עם זה שקשה להן עכשיו,
לקבל ולאהוב את העיניים עם זה שכואב להן,
או שיש להן יובש, או הראייה מתדרדרת,
או שהתגלו ממצאים מדאיגים בבדיקות אצל הרופא,
או שהראייה נחלשת.

וגם,
לקבל ולאהוב את עצמי על כך שאני מפחדת,
על כך שהייתי כל כך רוצה לסמוך על העיניים,
ולדעת שהן יהיו בסדר.
לדעת שזה לא יחמיר.
לדעת שיש פתרון.

אם היינו יכולים רק ‘לבוא’ אל העיניים ו’לשבת איתן’ –
אני אוהבת את המטאפורה הזו…
(ובכלל אני אוהבת לתת לעיניים תכונות אנוש.)
וכמו שהן – לקבל, לאהוב ולחבק אותן.

כל כך הרבה ריפוי קורה רק מעצם הדבר הפשוט הזה:
אני ראיתי מספרים במשקפיים יורדים,
בצקות ברשתית נעלמות,
דלקות עיניים עוברות,
קטרקטים יורדים,
כאבים נעלמים
ופזילות מתיישרות…
וכל זה… רק מעצם זה שאותם אנשים התחילו
לקבל ולאהוב את העיניים שלהן, באמת.
זה הכול.

כמה ריפוי יש באהבה ובקבלה.

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
שנזכה לאהוב אותנו כמו שאנחנו,
ולאהוב את העיניים שלנו כמות שהן,
ושנזכה לראות טוב את הטוב.