דינוזאור

השבוע נאלצתי להשתמש בשרותי הרפואה הקונבנציונלית.
כשרופא אף-אוזן-גרון גאל אותי מייסורי כאבי אוזניים.
ונזכרתי להודות על כך שיש טכנולוגיה ויש רופאים,
ויש מדע.

עכשיו, במקרה הזה שלי,
אני יודעת בדיוק למה נסתמה לי האוזן מ 0 ל- 100 בתוך יומיים.
אני יודעת בוודאות שזה קשור למה שאכלתי בימים שלפני,
ואני יודעת בדיוק מה מבחינה רגשית גרם לי לרצות ‘לאטום את אוזני’.

השילוב הזה של שני הדברים, גרם לי לפקק רציני.

כשנכנסתי לרופא החביב (והמותש והעייף והמבואס… מסכן)
זרקתי לו משהו על כך שאני יודעת למה האוזן נסתמה לי,
ושזה קשור לזה שאכלתי דברים שבוודאות גורמים לי מיד לעניינים באוזניים.

ואז הוא אמר לי דבר כל כך הזוי,
שהייתי חייבת לשתף אתכם.

הוא אמר:
“אין שום קשר לתזונה. איך זה יכול להיות קשור אם ‘זה’ מה שאת אוכלת בפה, ו’זה’ בכלל נמצא באוזן”.

הנה לכם הבסיס עליו נשענת הרפואה המערבית:
הגוף הוא מכונה, מורכבת מאיברים שאין ביניהם שום קשר, שלא לדבר על הנפש, שלא קשורה בכלל למה שקורה בגוף.

כן, זה הבסיס.
בבית הספר לרפואה, אמרה לי פעם רופאה חביבה, לא לומדים תזונה.
וגם לא לומדים את ההשפעה של הנפש על הגוף.
את הכי בייסיק – לא מלמדים שם.
הזוי.

תודה לאל שיש הרבה רופאים היום, שהם הרבה יותר מתקדמים מהדינוזאור שעזר לי עם האוזן.
אני מסתכלת על רופאים שמבטלים את הריפוי הטבעי על הסף ובבוז, וליבי איתם.
הם עדיין לא קלטו באיזה מאה הם נמצאים.

מי ייתן, וגם ברפואת העיניים, נמצא יותר רופאים שרואים את האדם עם כל מורכבותו,
כמו: מה קורה בנפשו, מה מצב הגוף כולו,
מהם הרגלי החיים שלו (תזונה, פעילות וכו’),
במה הוא מאמין, וגם מה ברמה הנישמתית הוא מבקש.
כל זה לצד המדע המדהים והטכנולוגיה שיכולה להציל מעיוורון ולהציל חיים.

אנחנו כאן, מחכים לרופאים שיבואו ללמוד מאתנו.
לא במקום, אלא בנוסף למה שהם כבר עושים.

אבל בכל מקרה אני מקווה שעוד שנתיים (גג חמש),
כבר לא נמצא רופאים שמדברים כמו הרופא בסיפור שלי.
כן, אני אופטימית 🙂