אי אפשר לשפר ראייה בסבל

השבוע פגשתי אשה אחת חכמה ומקסימה,
שאמרה לי כמה ‘לא בסדר’ היא היתה בחודש האחרון,
כי היא לא תירגלה בכלל.

היא רק הרפתה, ונתנה לעצמה קצת לנוח,
ולהתפנק (יחסית).
“עדיין יש המון עומס, אבל טיפה נתתי לעצמי יותר לנוח”.

ואז פגשנו את עין שמאל שלה.

היא אמרה שהיא לא בטוב,
למה? כי בכל זאת עמוס לי מידי,

מה היית רוצה לבקש, עין שמאל? שאלתי אותה.

אני רוצה פחות Doing,
את כל הזמן בעשייה, היא אמרה ל’אמא’ שלה, רודפת אחרי הזנב של עצמך
משימות ועוד ועוד,
להספיק ולהצליח, והכל בסטנדרטים הגבוהים שלך.

אני רוצה לשחק, היא אמרה.
אני רוצה איכות כזו ילדית, משחקית, כיפית.
לא כיף כאן.

ואז שאלתי את אמא שלה על זה.
ובאמת היא כבר מותשת, ובאמת כבר לא כיף לה ככה.
ומה הכי היית רוצה? שאלתי.

ואז היא תיארה לי איך היא היתה רוצה לחיות,
חיי כפר פשוטים, בלי מסגרות,
בלי לוחות זמנים, ועם עשייה כזו של ידיים, של אדמה,
ועם זמן לחיבור עם האנשים מסביב.

ואיך תרגישי שם?
שם אני בבית, היא אמרה.
זה המקום שלי. טוב לי שם ואני מאושרת.

אז זה החלום שאני מציעה לך מעכשיו להחזיק.
גם אם כרגע זה לא בר ביצוע.
שימי אותו מול עינייך. לשם את שואפת,
ואפילו אולי אפשר להכניס כבר היום אלמנטים מזה לחיים שלך.

עין שמאל, הנהנה בהסכמה 🙂
וגם אמא שלה 🙂

ואני חושבת, שלעשות את זה, יהיה חשוב יותר מכל תרגיל.

– – – – – – – –

אי אפשר לשפר ראייה בסבל,
בללכת נגד עצמנו,
בלחסוך מעצמנו הנאה,
אם אתם מרגישים כך בתהליך שיפור הראייה,
אתם במסלול הלא נכון.

תהליך שיפור הראייה,
מנקודת המבט שלי,
צריך להיות תהליך קל ומהנה,
שעל הדרך גם מקרב אותנו לעצמנו
וגורם לנו להרגיש טוב יותר ושמחים יותר.