מה המקצב שלכם? ארנבי או לווייתני?

מה הקצב שלכם?
לא הקצב שלימדו אתכם שטוב להתנהל בו,
אלא הקצב הפנימי שלכם,
זה שאם הייתם לבד בעולם זה הקצב שבו הייתם מתנהלים ביום-יום?

העולם הזה מאד מהיר, והולך ונהיה יותר ויותר.
אז ל’ארנבים’ מהירים (כמוני) זה במובן מסוים מאד נוח.
והמקצב הזה המהיר מקבל פידבקים חיוביים בסה”כ.
זה מראה על חריצות ורצינות ויעילות.
(גם אם זה ממש לא ככה).

ולמי שהמקצב שלו איטי, שזה בערך 50% מהאנשים,
לכם זה יכול להיות ממש בעייתי.
אתם ‘הליווייתנים’ האיטיים, לכם לוקח הרבה זמן מהרגע שהחלטתם שאתם רוצים להסתובב (באוקיינוס),
ועד שהזנב-סנפיר החל לזוז ועד שכל הגוף הענק הזה בא בעקבותיו,
אבל מה? כשאתם זזים כל האוקיינוס זז גם.
התנועה שלכם בעולם היא איטית יחסית, אבל עמוקה ומשמעותית.
וגם… יסודית.

לליוויתנים למשל יכול לקחת הרבה זמן ללמוד משהו,
אבל ברגע שהם הבינו אותו, הם יודעים אותו מצוין.
הארנבים חסרי הסבלנות, יכולים ללמוד ולהבין מאד מהר,
אבל אח”כ התברר אולי, שהם לא הבינו לגמרי, או שכחו חצי מהדברים,
…  …  .. . … .או שדילגו על כמה פרטים חשובים באמצע.

וברור שרובנו איפשהו באמצע… אולי מהירים בחלק מהדברים ואיטיים באחרים.
אבל מה שחשוב (וזה כל כך כל כך חשוב) זה לזהות:
מה המקצב שלי, איך נעים לי להסתובב בעולם.
ולהפסיק להתנצל על זה,
ולהפסיק לחשוב שמשהו לא בסדר איתי, אם זה המקצב שלי.

המקצב שלנו זה משהו, כך אני מאמינה, שאנחנו באים איתו לעולם,
והוא מה שטוב לנו ברמה העמוקה ביותר.
ושכולם ילמדו לחיות עם זה – זה המקצב שלי!

אבל איך זה קשור לעיניים?
העיניים הרבה פעמים נמצאות במצוקה, בגלל שאנחנו מכריחים את עצמנו לחיות בקצב שלא נכון לנו.
את המצוקה הזו מבטאות העיניים בצורה של כאב, או דלקת או מחלת עיניים.

למשל עיניים שמבקשות שנאט, שהמהירות מלחיצה אותן.
עיניים שמבקשות זמנים של ‘כלום’ (זה גם סוג של האטה)
או עיניים שמבקשות שנתחבר למקצב הפנימי מרגע לרגע,
ולפעמים כל עין צריכה מקצב אחר, מה שאומר שיש בנו מקצבים שונים וחשוב שנהיה מחוברים לשניהם.

וכשמקשיבים לעיניים, אתם כבר יודעים,
הן מרגישות טוב יותר, הן יותר בריאות, ורואות טוב יותר.

סגירת תפריט