לראות את האני הפנימי

מה זה אומר?
זה אומר שמולנו יושב למשל מישהו שיש לו מחלת עיניים,
או קושי רגשי שכרגע מאתגר אותו.
ואנחנו מורגלים בלהסתכל עליו ועל הקושי או המחלה שאיתה הוא בא.
(“ברור” אתם אולי אומרים “הרי על מה נסתכל אם לא על זה”)

והסוד הגדול כאן הוא להביט על ה’אני הפנימי’ שלו,
על זה שכבר הבריא מהמחלה,
על זה שכבר יצא מהקושי והוא בטוב,
ולא לתת לאדם הכאוב או הסובל שמולנו להסתיר לנו את הגרסה ה’בריאה’ שלו.

אני שואלת את עצמי:
מי זה האדם הזה הבריא שנמצא מולי?
איך הוא נראה, איך הוא מרגיש, מה מאפיין אותו?
איך נראה האדם הזה שכבר החלים?

אבל יש כאן קאטצ’
כי אין לי דרך לראות את האדם הבריא הזה,
אם אני לא מחוברת ל’אני הפנימי’ שלי,
אם אני מתאמצת – אין לי סיכוי,
אם אני מפחדת להיכשל – גם לא
אם אני עסוקה בלספק תוצאות – תשכחו מזה.

רק אם אני ברוגע, בשלווה, בשמחה, מחוברת לעצמי,
לגמרי חופשיה להיות מי שאני בקליניקה,
רק אז יש לי סיכוי לחזות ב’אני הפנימי’ של המטופל.

ואם אני אמשיך ואראה אותו.
בסוף גם הוא יראה אותו.
והוא יהפוך להיות האדם הזה.
הבריא.
והוא יבריא. לא תהיה לו ברירה.

סגירת תפריט