למדוד משקפיים זה כמו למדוד מכנסיים – רק אתם יודעים אם זה מתאים

תדמייני שאת נכנסת לחנות ורוצה לקנות מכנסיים,
והמוכרת בוחנת אותך במבט ארוך,
ואז מוציאה סרט מדידה כזה,
ומודדת לך את ההיקף.
ואומרת לך: “את מידה 40,
הנה קחי את המכנסיים האלה”.

את הצבע והסוג היא נותנת לך לבחור,
אבל למדוד – את לא יכולה.
היא כבר מדדה.

עכשיו נניח שהגעת הביתה,
את לובשת את המכנסיים,
אבל זה לוחץ מידי,
לא נוח לך איתם.

את באה לחנות ואומרת למוכרת:
“את שומעת? זה קטן לי מידי”
והיא אומרת לך:
“זה בסדר את תתרגלי אליהם”

ורק לשם הדמיון,
בואי תדמייני שזה המכנס היחידי שאת יכולה ללבוש,
כל יום, כל היום.

נשמע לך הזוי?

אז איך זה שזה קורה כל פעם מחדש,
כמעט לכל מי שמרכיב/ה משקפיים.

כי זה מה שלימדו אותנו שאפשרי.
אי אפשר למדוד את מספר המשקפיים.
וכשזה מרגיש חזק לנו מידי,
אומרים לנו בחנות אופטיקה:
“זה בסדר את/ה תתרגל/י”

אתם יודעים מה זה אומר?
ה”את/ה תתרגל/י” הזה?
זה אומר שהעין צריכה להחמיר את מצבה
כדי שיהיה לה נעים עם המשקפיים ה’חזקות מידי האלה’.
זה נורא, אבל זו האמת.
וזו הנורמה שבה אנו חיים.

אבל אני רוצה להודיע לכם,
שאפשר למדוד.
ולא רק שאפשר למדוד,
אלא זה ממש חשוב למדוד.

ואיך מודדים?
הולכים לאופטומטריסט/ית
ונותנים להם לעשות את כל הבדיקות שלהם.
אבל אז במקום ללכת הביתה
ולחכות שיקראו לכם כשהמשקפיים מוכנים,
אתם נהיים פעילים, אתם מודדים.

מבקשים מהאופטומטריסט/ית (להלן האופ’)
לצאת החוצה אל החנות, מחוץ לחדר הבדיקה,
עם משקפי הבדיקה המוזרות האלה.
ואז לבדוק איך אתם רואים עם המספר שהם מייעדים לכם,
(שזה כמו להיכנס לתא ההלבשה למדוד את המכנסיים).

עכשיו, תמיד עדיף לראות קצת פחות ממושלם,
בתנאי שלא מתאמצים.
אתם רוצים את המספר הכי נמוך שאיתו יהיה לכם נוח.
גם אם זה לנהיגה, אפשר להוריד רבע מספר וזה עדיין יכול להיות מספיק חד.

ואז אם אתם רוצים לנסות משקפיים קצת פחות חזקים,
אתם מבקשים מהאופ’ להוריד לכם רבע מספר,
ותראו איך זה מרגיש…
ואולי אפילו תרצו לנסות להוריד עוד רבע מספר. ועוד רבע, ואז לעלות בחזרה…

וככה אתם משגעים אותו/ה עם להוסיף ולהוריד,
(עם כל עין בנפרד ואז ביחד),
עד שאתם מחליטים איזה מספר מתאים לכם.

אתם מחליטים – לא האופטומטריסט/ית.