כל מה שאנחנו נלחמים בו – גדל (גם בעיות העיניים)

“ענת, את השתגעת לגמרי”
אמרה לי פעם מישהי שביקשתי ממנה לקבל את מחלת העיניים שלה.

“זה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים,
אני באימה שאני הולכת להתעוור,
ואת מבקשת ממני לקבל את המצב הזה?”

כן, זה בדיוק מה שאני אומרת.
כי אחרת לא יכול להגיע ריפוי.

אבל לקבל זה לא אומר לשבת בבית ולחכות לעיוורון שיגיע.
לקבל זה אומר שאני בשלום עם המצב העכשווי,
ובו זמנית אשמח מאד שיגיע שיפור וריפוי,
ואפילו אעשה הכול למען הריפוי שלי.
אבל לא מתוך מלחמה בעיניים ובמצב,
אלא מתוך קבלה. קבלה אמיתית.

גם לקבל וגם לעשות – בו זמנית.
כן, זה אפשרי.

“כל מה שאנחנו נלחמים בו, גדל”
אומרים לנו כמעט כל המורים הרוחניים.

ייצא לי לפגוש אנשים רבים שנלחמים במצב העיניים שלהם,
שלא מסכימים בשום אופן לעצור ולקבל את המצב.
אנשים אלו, לא משנה כמה הם ניסו, עשו, תרגלו,
פגשו את טובי המומחים (גם ברפואה וגם בשיטות אלטרנטיביות)
המצב שלהם רק החמיר או לא השתפר.

מה שאנחנו נלחמים בו, גדל.

ייצא לי לפגוש אנשים רבים שסבלו ממחלות ובעיות עיניים,
שברגע שהם עשו שלום עם המצב העכשווי שלהם,
חל מפנה דרמטי לטובה בבריאות העיניים שלהם:

בצקות נעלמו,
התדרדרות במצב ניוון הרשתית נעצרה, ואף חל שיפור,
מספרים ירדו במשקפיים,
דלקות עיניים כרוניות עברו.

הריפוי מתחיל בקבלה
הריפוי מתחיל בקבלה
אין מה לעשות, הריפוי מתחיל בקבלה.

ואם אתם במלחמה עם המצב הנוכחי,
ומנסים בו זמנית לתרגל ולעשות טיפולים אחרים,
אתם שמים ‘פול גז בניוטרל’,
זה חסר טעם.

תעצרו.

תקבלו,
אפילו תתאבלו על המצב,
תסכימו שעכשיו זה ככה,
ותאהבו את עצמכם ככה.

תנסו… ותראו מה קורה.