יש לכם בעיה? תפסיקו לחפש פיתרון

אז הנה הבעיה שלי, אמר לי מישהו שבוע שעבר
ועכשיו: “מה הפתרון שלך?”

אז בטח, אני אומרת, יש הרבה מה לעשות.
יש תרגילים,
ויש מודעות,
ויש טיפולים משלימים אחרים.
ואלו דברים נפלאים, שבאמת עוזרים.
וגם תיכף אראה לך כמה…

אבל מבחינת הסיבה האמתית,
זה לא נותן מענה.
כי הרי למה יש לך את העניין הזה בעיניים?
ולמה עכשיו זה מתדרדר?
ולמה דווקא יש את הבעיה הספציפית הזו?

לכל השאלות האלו יש תשובות.
וברוב המקרים ה’שיחה עם העיניים’ מספקת את התשובות האלה.

אבל אז כשאנחנו מבינים את עומק העניין,
אנחנו כבר לא יכולים להמשיך לבקש את הפתרון.
אנחנו צריכים להניח לו לרגע (או לחודש, או לשנה).

כי עכשיו זה זמן של העמקה לתוך עצמנו,
זמן של לתת לעצמנו ולעיניים,
בלי למדוד זמנים,
בלי לבדוק תוצאות,
בלי לתת לעצמנו ציונים.

רק נתינה נטו לעיניים,
כפי שהן מבקשות.
ורק העמקה לתוך עצמנו עם מה ש’התבקש’ דרך העיניים.

למשל: שאהיה יותר רכה עם עצמי,
למשל: שאלמד לסמוך,
למשל: שאפסיק לתת לאחרים להיכנס למרחב שלי,
למשל: להתאבל על כאב ישן, או מישהו אהוב שעזב או מת.
למשל: לתת לעצמי מרחב של זמן, ומרחבים של שמים.
למשל: לחגוג את החיים ולאפשר לעצמי ליהנות … אבל ממש.

ברובד הזה של הריפוי,
אנחנו צריכים לשים את הפתרון בצד,
כדי להגיע לריפוי האמתי.
האחיזה במציאת הפתרון לא תאפשר לנו להירפא באמת.

ומי שמצליח לסמוך על הדרך הזו,
ובאמת להתמסר למה שהעיניים ביקשו,
אלו האנשים שהריפוי אצלם הוא באמת מדהים,
אצלם קורה ה’נס’
שזה בעצם הדבר הכי טריוויאלי בעולם… ריפוי.

סגירת תפריט