ילדים, משקפי שמש, סנוור ועוד

לפני כמה זמן שמעתי איזה ציטוט מזעזע מרופא עיניים:
"הדרך היחידה למנוע קטרקט בגיל מבוגר
היא להתחיל ללכת עם משקפי שמש בגיל 3, בכל יציאה החוצה",
זה מחריד,
אלף, כי זה לא נכון,
ובית, כי זה מתכון לעיניים חולות.

אז מה עושים כדי לשמור על העיניים הבריאות של הילדים שלכם?

לפני שאני עונה מה עושים,
בואו נבין את הדברים הבאים:
• השמש חיונית לעיניים.
• אור יום שאינו מסונן (מסונן ע"י משקפי שמש) הוא חיוני לבריאות העיניים.
• ילד (או מבוגר) שלא יוצא לאור היום – עיניו יחלשו ובהמשך יפתחו מחלות.
• המתח הנפשי, שמתבטא בגוף ובעיניים, הוא הגורם המרכזי לקטרקט ובכלל לבעיות עיניים (כמו קוצר ראייה, צילינדר, רוחק ראייה וכו').
• ליקויי ראייה שאינם מטופלים מעלים את הסיכוי למחלות עיניים בגילאים מבוגרים (כמו קטרקט).

"אבל", בטח תגידו, "יש קרינה מזיקה מהשמש".
נכון, השמש יכולה להזיק. לעיניים ולעור.
במיוחד כשאנחנו נחשפים בצורה לא חכמה.
אבל גם חוסר בשמש הוא מסוכן,
הוא מסוכן לעיניים, לעור, לעצמות
ובכלל לכל בריאות הגוף ולמצבנו הנפשי.

אז מה עושים עם העיניים והשמש?

כובע עדיף על משקפי שמש
קודם כל בואו נרגיע את הפחד,
כי הפחד יוצר מתח, ומתח יוצר מחלות.
אם אני מפחדת מהשמש, אז היא תזיק לי הרבה יותר.
ואם אני מאמינה שהשמש טובה לי, היא תוכל גם לרפא אותי.

כשיוצאים לשמש עדיף תמיד להשתמש בכובע.
הכובע מגן עלינו מהקרינה הישירה של השמש,
אבל הוא לא מסנן את האור שלה,
ולמה זה חשוב?

כי לשמש יש את כל טווח גלי האור:
מהכי קרים ועד הכי חמים,
ואנחנו צריכים את כל הטווח הזה לבריאותנו.

בבית, ובעיקר מול המסך,
יש לנו בעיקר את גלי האור הקרים ('אור כחול'),
והשהייה ב'אור כחול' לאורך זמן היא מאד בעייתית לגוף שלנו ולעיניים.

אז ממש חשוב שנצא החוצה אל אור היום,
אבל אם השמש חזקה או מסנוורת,
עדיף קודם כל לשים כובע.
ורק אם זה לא מספיק, להוסיף משקפי שמש.

אבל, מה שחשוב לזכור זה לא לשים את משקפי השמש באוטומט.
אספר לכם סיפור על זה:

באחד מימי הקורונה הראשונים,
שכל המדינה היתה צפונה בבית,
החלטתי לנסוע לבקר משפחה שיקרה לי מאד,
וילד אחד (בן 10) שאני הכי אוהבת בעולם, שמאד אוהב להיות במחשב… והרבה.
הייתי נחושה להוציא אותו מהמסך לכמה שעות קצרות.

כשבאתי ועמדנו לצאת לטיול בחוץ,
הוא ייצא החוצה ואמר:
"אייי אייי, ענתי, אני הולך להביא את המשקפי שמש, כואבות לי העיניים",
"רגע", אמרתי לו, "חכה עם המשקפי שמש, תיכף העיניים יתרגלו"
"בוא נעמוד בצל"

זה לקח בערך שתי דקות,
עד שהעיניים שלו התרגלו,
וטיילנו ככה במשך שעתיים, והוא לא הסתנוור בכלל.

אל תיבהלו מהסנוור
אם כל פעם שנסתנוור, מיד נשים משקפי שמש,
אנחנו לא נותנים לעיניים צ'אנס להתרגל לאור השמש.
חכו רגע,
שימו כובע,
תנו לעיניים להתרגל לאור היום בצל תחילה, לפני שאתם יוצאים לשמש.

ורק אם כל הדברים האלה לא מספיקים,
אז שימו משקפי שמש,
אבל ברגע שאין בהם צורך הורידו אותם.

לי למשל יש משקפי שמש לימי הקיץ,
והם משמשים אותי ב 99.9% מהזמן כקשת לשיער,
אני משתמשת בהם רק כשאני ממש צריכה, וזה ממש מעט.

מתח וסנוור
עוד גורם שמשפיע על הסנוור זה המתח בעיניים,
מתח בעיניים נגרם ממתח נפשי, אבל זה לא בהכרח מתח שרואים אותו.
למשל יכולה להיות ילדה מאד רגועה,
שהעיניים שלה מאד מתוחות (ויש לה למשל 5- במשקפיים).

המתח לא יבוא לידי ביטוי בחוץ,
אבל הוא יבוא לידי ביטוי בעיניים ובראייה.
ככל שהילדים (וגם אנחנו) נלמד להפחית את המתח בעיניים,
גם על ידי תרגול וגם ע"י תהליכים יותר עמוקים.
כך גם יפחת הסנוור.
והעיניים יהיו בריאות יותר ורואות יותר.

מסכים ושמש
בואו נגיד את זה הכי פשוט:
מסכים זה הדבר הגרוע ביותר לעיניים.
ולצאת החוצה זה הדבר הטוב ביותר עבורן.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון,
אני כותבת את המילים האלה מול מסך, ואני מבלה איתו הרבה שעות.
אבל כמה שאנחנו מול מסך, ככה אנחנו צריכים לתת לעיניים אור יום ומרחבים.

בואו נגיד במינימום,
שעל כל שעת מסך כדאי לצאת ל 10 דקות בחוץ.
עדיף ללא משקפי שמש אם אפשר (עם כובע זה סבבה)
לצאת החוצה, הכוונה אל מקום ירוק/טבע כמה שאפשר, ועם מרחבים.
לצאת החוצה אומר שבזמן הזה אנחנו בלי טלפון,
שבזמן הזה אנחנו מביטים רחוק (ובלי להתאמץ).
ואם אפשר, מורידים משקפיים ומסכימים רגע להיות עם הטשטוש בלי להתאמץ.

אבל 10 דקות על כל שעת מסך זה ממש מעט.
בואו נגיד שהיה עדיף, שעל כל שעת מסך, נבלה שעתיים בחוץ.
אבל גם מעט זה משהו… וללא ספק עדיף מכלום.

אז בואו נסכם:
אור-יום חיוני לבריאות העיניים.
כובע זה מעולה
משקפי שמש, כמה שפחות.
אל תיבהלו מהסנוור בהתחלה.
ו… תוציאו אתכם ואת הילדים החוצה כמה שיותר,
אל אור היום הנפלא והמבריא.