הפריפריה של העין

הפריפריה של העין 
מאד מזכירה את הפריפריה של המדינה. 
רחוקה מהמרכז,
קורים בה דברים פחות מעניינים,
אנחנו בקלות שוכחים ממנה,
ורוב תשומת הלב (והמשאבים) שלנו
הולכת למרכז. אבל בלעדיה אנחנו די אבודים…

ומהי הפריפריה של העין,
הרשתית שלנו
(שזו הרשת הפנימית שמרפדת לנו את פנים העין).

היא קעורה, ומרופדת, בין השאר, בשני סוגים של תאים. באזור מרכז הקערה (נגיד תל-אביב) נמצאים התאים שיודעים לזהות ולהבדיל בין צבעים. ולכן הם מאפשרים ראייה חדה.

וככל שמתרחקים ממרכז הקערה לכיוון הפריפריה
פוחתים התאים האלו ומתחילים להופיע התאים מהסוג השני.

התאים מהסוג השני לא רואים בכלל צבעים.
הם אלה שמבדילים בין אור לחושך
ויכולים לזהות תנועה.
ולכן בלילה אנחנו משתמשים בעיקר בהם.

ומה זה בעצם אומר בתכל’ס?
אם למשל אתם עכשיו מתמקדים בנקודה כלשהי על המסך,
הנקודה הזו נמצאת במרכז הראייה שלכם,
יענו במרכז הקערה, יענו בתל-אביב.

ובזמן שאתם מביטים בנקודה הזו,
אתם יכולים לראות גם דברים אחרים שנמצאים מסביב,
למשל את המסגרת של המסך
למשל צבעים של אייקונים על המסך למטה או למעלה.
כל הדברים האחרים האלה
זה הפריפריה של הראייה.

וכמו במדינה שלנו,
יש פריפריה קרובה יחסית למרכז,
ויש את הישובים שממש ממש רחוקים.

ככל שנתרחק ממרכז הראייה
הראייה נהיית יותר מטושטשת – וכך זה צריך להיות!
אל תנסו חלילה
להתעקש ולראות חד גם את מה שבצדדים.
אבל זה כבר לפוסט אחר…

והנה מגיע החלק הטוב:
אם נזניח את הפריפריה,
הרשתית תלך ותתנוון,
אבל גם יהיה עומס יתר על המרכז,
ו’תל-אביב’ תקרוס מהעומס…

ולא רק זה…
ככל שאנחנו יותר במסכים,
כך אנחנו פחות מתייחסים לפריפריה.

אז מה עושים?
נותנים משאבים לפריפריה,
מגרים את התאים שבהיקף הראייה.

הדרך הכי טובה לעשות את זה
זה לצאת החוצה ולטייל.
עדיף בטבע,
עדיף במרחבים (ים, נופים, ירוק, מדבר).

ועוד דרך לעשות את זה:
בזמן שאתם מול המסך
נופפו את האצבעות בצדי הפנים,
המבט שלכם ממשיך להתרכז במרכז – במה שאתם קוראים
אבל האצבעות מגרות את תאי הראייה ההיקפית
ונותנות תשומת לב גם לפריפריה.

עשו זאת במשך כמה שניות
אחת לכמה דקות
כדי לגרות את צידי העיניים.
ראו בזאת תרומה צנועה לפריפריה
ובפריפריה מעריכים גם תרומות צנועות 🙂