הוקוס פוקוס – הקסם שבהתפקסות‎

מה ההבדל בין הסתכלות להתבוננות?
בין שמיעה להאזנה?
בין מגע לתחושה?

ההבדל הוא לא בפעולה עצמה, אם כי במודעות שלנו בזמן הפעולה,

והמודעות הזו, היא בעצם דבר מאד משמעותי,
ובהקשר שלנו יכולה ממש לשפר את הראייה.

אם נדבר רגע על שמיעה,
אנחנו כל הזמן שומעים דברים, המון דברים,
אבל אם אגיד לכם לרגע לשים לב רק לקולות שבאים מקרוב, או רק לקולות שבאים מרחוק,
או רק לציוץ הציפורים, או רק לרעש הרקע של המזגן או הכביש.

אז באותו הרגע אתם תתפקסו ברעש מסוים וכאילו לא תשמעו את הרעשים האחרים.
או פחות תהיו מודעים לרעשים האחרים.

כנ”ל במגע ותחושה,
אם אבקש ממכם עכשיו להיות מודעים רק למגע
של כף רגל ימין עם הסנדל או הנעל,
באופן מסוים ברגע הזה של ההתפקסות אתם פחות שמים לב
או בכלל לא שמים לב לתחושות אחרות בגוף.

האיכות הזו של ההתפקסות גורמת לשאר הדברים להיות יותר ברקע,
או במילים אחרות התפקסות זו בחירה לבחור.
אני ברגע הזה בוחרת דבר אחד,
וזה אומר שאני בוחרת לוותר עכשיו על שאר הדברים.

זה אומר שבהתפקסות יש הסכמה לעזוב את ההההההכל
ולהסכים להיות רק עם דבר אחד.

ומה זה עושה?
זה עושה שקט, זה מוריד מתח וזה מאפשר מנוחה.
כל הדברים שגורמים לראייה להשתפר.

תנסו לשחק עם זה:
אתם מתבוננים על פרח בעדינות ורכות,
וברגע הזה אתם רק אתו, וברגע הבא אתם יכולים להיות כבר עם פרח אחר, אבל רק אתו…

או דוגמה נוספת: אתם מתבוננים על שלט רחוק או על מספר של מכונית,
ואם אתם מזהים אות או ספרה אתם יכולים לרגע להתבונן רק עליה,
ואז על הספרה שלידה – ורק עליה, ואז על ספרה נוספת – ורק עליה… וכולי.

אפשר לנסות את זה לקרוב, לרחוק… לכל מרחק.
ואם תנסו את זה קצת, תשימו לב שאתם מתחילים לראות יותר פרטים.
זאת אומרת, אתם רואים קצת יותר טוב.

ומה שעוד יותר נחמד, זה שאפשר לשחק עם ההתפקסות גם בחיים,
עם המחשבות שלנו.

למשל אני היום מאד צרודה ובקושי יכולה לדבר,
ויכולתי להתפקס על כל הדברים שרציתי לעשות היום ולא יכולתי,
ועל כל האנשים שאולי התאכזבו ממני היום.

אבל אני בוחרת ליהנות מהשקט,
ממה שמתאפשר לי כשאני לא יכולה לדבר עם אף אחד.
אני מתפקסת על השקט והרוגע שאני חווה.
אני בוחרת כל רגע מחדש לרכז את המחשבות שלי במה שעושה לי נעים.
וזה מגדיל את התחושה הנעימה כל רגע יותר ויותר.

גם זו התפקסות.

וזה באמת עובד כמו קסם.

סגירת תפריט