אני עיוורת בלי משקפיים

“אני עיוורת בלי משקפיים”,
זו המנטרה הקבועה שאני שומעת
בקליניקה בתחילת טיפול, או בסדנאות.

“אני עיוורת בלי משקפיים”
האמת היא שזה לא נכון.

אולי את לא יכולה לקרוא בלי משקפיים כרגע,
אולי אתה לא יכול לראות את העלים על העץ,
אולי אתם לא יכולים לחצות את הכביש בלי משקפיים,

אבל אתם לא עיוורים.
ולא רק שאתם לא עיוורים,
המנטרה הזו רק גורמת לכם לראות פחות ופחות טוב.

כי אם תורידו את המשקפיים,
ותתבוננו לטווח שבו הראייה ממש גרועה,
תשימו לב שאתם רואים טשטוש,
אולי אפילו תגידו ‘כתמים’.

אבל בתוך הטשטוש הזה,
אתם יכולים לעשות דברים נפלאים,
גם כיפיים וגם שמשפרים את הראייה.

רק, דבר אחד אל תעשו – אל תתאמצו לראות טוב יותר.

אז מה כן?
להתבונן על הכתמים האלה ולראות את היופי שבהם,
דבר שני, להתחיל להבחין בנקודות ההשקה שבין הכתמים:
אם לדוגמה זה בקריאה,
תשימו לב לגבול בין השורות עצמן (שהן שחורות)
לרווחים הלבנים שבין השורות,
אם זה ברחוק, תשימו לב לקו המתאר שבין השמיים לבניין שמולכם.
(כתם אפור נוגע בכתם כחול).

ודבר שלישי,
תדמיינו.
תנו לדמיון להיכנס ולהצטרף לטשטוש,
תדמיינו דברים הזויים, כמו שבתוך השיח
יש זיקית ורודה עם כנפיים סגולות,

או לחילופין תדמיינו שאתם רואים דברים
שאתם יודעים שקיימים שם,
למשל, תדמיינו שאתם רואים את המילה הזו בטקסט,
(זו שאתם יודעים שהיא קיימת שם, כי ראיתם אותה אתמול עם משקפיים).

והכי חשוב,
תפסיקו עם המנטרה הזו
“אני עיוורת בלי משקפיים”

ואם אתם רוצים מנטרה אחרת,
תנסו את זו:
“אני רואה יופי בכל דבר”

ככה מתחילים לשפר את הראייה.